כולנו מכירים אותה בוואריאציה כזו או אחרת: ככלי קיבול לפלאפל, כאמצעי לניגוב חומוס, צרובה בטוסטר עם הרבה גבינה צהובה, עגבניות וזיתים, או מרוחה בשוקולד נימוח. יש שהלכו איתה עוד יותר רחוק ואפילו הכניסו לתוכה גלידה. (ואם לא השתכנעתם תשאלו את אייל שני...) כמובן שאנחנו מדברים על הפיתה, עיגול הבצק הטעים, הנימוח, שמתאים את עצמו לכל מנה בצורה מושלמת. אבל מה נדרש כדי לייצר את הפיתה המושלמת? ואיך מאפייה, או כל בית מאפה אחר, יכול להבטיח שלמות בכל אחת ואחת מהפיתות, שיהיו ברמה הגבוהה ביותר, גם כשבכוונתם להכין מאות ואלפי פיתות בשעה? חובבי פחמימות עם דגש על פיתה? החלטתם להפוך את האהבה למקצוע? המאמר הזה הוא במיוחד עבורכם

 

מקור השם פיתה אינו ברור לגמרי. המשמעות שלה היתה ככל הנראה "לחם שטוח" ביוונית. עם השנים נדדה לאיטליה ושמה עוות ל"פיצה". עד היום משמשת המילה, או חלקים ממנה לתיאור מאפה שטוח. למשל, ביוונית, המילה "סנקופיטה" מתארת עוגה עבה ושטוחה, ובאילו בטורית המילה "פידה" מתארת את הפיתה המוכרת לנו, כאשר בשפה הרומנית נעשה שימוש מדויק במילה והפיתה נקראת ברומניה, ובכן, פיתה.
סברה אחרת גורסת שמקור המילה פיתה הוא מהמילה הארמית "פיתא" שתיארה לחם, בדומה ל"פת לחם". כאשר הגיעו היהודים לארץ ישראל בסוף המאה ה- 19, אימצו את המילה הארמית פיתא לתיאור לחם, מאחר והמילה "לחם" היתה כבר בשימוש לתיאור סוג מאפה אחר. הם כינו כל סוג של לחם בשם "פיתא" הארמי, שעם השנים הוחלפה הסיומת באות ה'. עוד סברה גורסת שאליעזר בן יהודה שחיפש מילה הולמת ללחם, קיבל השראה מהמילה הרומנית פיתה, או מהדיאלקט היהודי ספרדי שהיה שגור בפיהם של יהודי רומניה.